יוגה
מקור המילה יוגה הוא מסנסקריט ומשמעותה היא "חיבור" או "איחוד" והיא מתייחסת לאסכולה פילוסופית מסורתית שהתפתחה בהודו. מקובל להתייחס לחיבורו של פטנג`לי על "היוגה סוטרות" כאל החיבור הראשון שניסה להסביר את היוגה מהמאה השנייה לפנה"ס. חיבור זה תורגם לעברית על ידי מספר מתרגמים שהוסיפו פרשנויות ופירושים אך בכולם עולה תמונה דומה, פטנג`לי בחר לחלק את היוגה לשמונה חלקים, הנקראים גם שמונת איברי היוגה, כאשר מתוכם רק שלושה מזוהים כיום עם היוגה במערב: תרגול תנוחות גוף, תרגילי נשימה ומדיטציה.
ספרים רבים עוסקים ביוגה, בתיאוריה ובתרגול. ביוגה, הדגש הוא על התרגול. במערב, תרגול היוגה לרוב יכלול תרגול תנוחות גופניות שונות, הנקראות "אסאנות", תרגילי נשימה, הנקראים "פראנאיאמה", ותרגילי ריכוז או מדיטציה. ישנם סוגים רבים של יוגה, כגון: שיבננדה, איינגאר, ויג`ננה וויניאסה יוגה... בכל שיטה הדגש מושם על דברים אחרים: דיוק בתנוחות, מצב התודעה בתרגול, חוויית התרגול, היכולת להשתרש ולצמוח, הזרימה שבין תנוחה לתנוחה ועוד.
יוגה ויניאסה
מקור השיטה בדרום הודו, וכיום היא ידועה בכל המערב, כיוון שבשיטת תרגול זו הדגש הוא על המתרגל ולא על התנוחה, או במילים אחרות, על המצב הקיים ולא על המצב הרצוי. עובדים עם מה שיש. כל גוף הוא ייחודי ושונה, ואי אפשר שכולנו נגיע לשיעור ומיד נתקפל לתוך תנוחה שתהיה נוחה לכולנו. ביוגה ויניאסה יש תשומת לב רבה ליכולתו האישית של המתרגל. המפתח לתרגול אישי היא הנשימה: הנשימה משתנה בהתאם למצב רוחנו ולמאמצינו הגופני, כך שבעזרתה אנו יכולים לדעת כיצד לתרגל, מתי להפסיק ומתי לאתגר את עצמנו.
ביוגה ויניאסה קיים דגש על ההרמוניה שבין התנועה לבין הנשימה, כך שבעצם הנשימה היא זו שמנחה את השיעור. הקצב הפרטי שלנו מוביל אותנו לתוך התרגול שהכי מתאים לנו. בנוסף, משמעות המילה "ויניאסה" הינה "בנייה" או "הנחת יסודות" כך שכל תנוחת גוף נבנית בהדרגה, מרמה פשוטה וקלה לרמה מאתגרת יותר. כך, בעזרת הנשימה, אנו יודעים האם עלינו להמשיך ולהתקדם בתנוחה או שמא עלינו לעצור ולהתבונן לרגע.